תביעה של חברת תוכנה נגד חברת תוכנה אחרת בגין עוולות מסחריות ובגין פרסום דברי לשון הרע. התביעה התקבלה בחלקה לאחר שהוכח כי הנתבעת פרסמה באתר אינטרנט מידע כוזב. שאר התביעה נדחה. נקבע כי טענה טכנית שתוכנה עובדת רק בדוס ולא בחלונות, אינה לשון הרע אלא פרסום מידע טכני אמיתי שלא נועד לבזות את התובעת.
תאריך: 23.11.2009
תא 21366/06
בית משפט שלום תל אביב
בפני כב` השופטת חנה ינון
אופנת תוכנה בע"מ נ` א.ח. יישומים בע"מ
העובדות
1. תביעה שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה לגזל סוד מסחרי בתוכנות מחשב וכן פרסום דברי לשון הרע באתר אינטרנט.
2. התובעת והנתבעת הן חברות המפתחות ומפיצות תוכנת מחשב לניהול כולל של בית עסק, המתמחה בבתי הלבשה והנעלה.
3. לטענת התובעת, הנתבעת שיכנעה את לקוחותיה לעבור אליה וכן גייסה עובדים לשעבר של התובעת לעבוד אצלה. לטענת התובעת, גזלה הנתבעת מידע אודות לקוחותיה.
4. לטענת התובעת, הנתבעת הפיצה אודותיה סיפור כי היא חדלת פרעון ועל כן עדיך להפסיק לעבוד איתה. עוד נטען שהנתבעת טענה שהתוכנה של התובעת ישנה מדיי ועובדת רק במערכת ההפעלה דוס ואילו התוכנה של הנתבעת חדשה ועובדת במערכת ההפעלה המתקדמת חלונות.
5. לטענת התובעת, הנתבעת פירסה דברי לשון הרע באתר האינטרנט IB2B.
בית המשפט קבע
1. רשימת הלקוחות של התובעת והמידע אודות כל לקוח, תרכיו ודרישותיו המיוחדות, אינם מהווים "גזל סוד מסחרי" שכן לא הוכח כי מידע זה אינו ניתן לגילוי בנקל על ידי מתחרותיה של התובעת. מידע זה הוא נחלת הכלל שכן על כל קופה ממוחשבת מודבקת מדבקה ובה שם הספק.
2. אין איסור על מעבר עובדים בין חברות שונות, מה גם שבשוק זה מעבר עובדים הוא דבר תדיר ומעשה של יום יום.
3. הפרסום באתר IB2B שבוצע על ידי הנתבעת כנגד התובעת מהווה פרסום כוזב. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ש"ח.
4. הנתבעת לא ביצעה עוולה של התערבות בלתי הוגנת מאחר ולא הוכח כי הנתבעת חסמה את הגישה למשרדי התובעת ו/או את שאר יסודות סעיף 3 לחוק.
5. הדברים שאמרו נציגי הנתבעת ללקוחותיה של התובעת אינם מהווים דברי לשון הרע. הטענה כי התובעת היא חברה קטנה בהשוואה לנתבעת הוכחה כנכונה ועל כן עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום.
6. הדברים בדבר יושנה של התוכנה של התובעת שעובדת במערכת ההפעלה דוס אל מול הטענה שהתוכנה של הנתבעת עובדת על מערכת ההפעלה חלונות, אינם מהווים לשון הרע, אלא מדובר בקביעת עובדה טכנולוגית, שאף נכונה היא. אין בדברים אלה כדי לבזות את התובעת.
7. אין צו להוצאות משפט.