המאמר מתאר את כניסת הזיהוי הביומטרי למקום המחזיק יותר מכל במוניטין של תמימות וילדות: דיסנילנד, אורלנדו.כותבת המאמר בוחנת כיצד משתלבים אמצעי זיהוי המעלים אסוציאציות של התגוננות בפני פשע וטרור ופגיעה בזכויות אזרח, בעולם הקסום ונטול הדאגות של ממלכת הילדים.המאמר הופיע לקראת הדיווח ב-2006 כי הנהלת דיסנילנד, מתחם ענק הכולל ארבעה פארקי שעשועים עתירי מבקרים בארה"ב, מתעתדת להחליף את זיהוי התמונה המוכר ב מכונות זיהוי ביומטרי שיסרקו את מידע טביעות האצבע של התיירים המגיעים לאתר, במטרה למנוע זיוף כרטיסים.הכותבת מביאה את עמדת דוברת דיסנילנד, לפיה המערכת החדשה מיטיבה עם המבקרים משום שהיא נוחה לשימוש ומקצרת את זמני ההמתנה. הדוברת מסרה לכתבת כי דיסנילנד לא מאחסנת את כל מידע טביעת האצבע של המבקר, אלא רק מידע מספרי על נקודות מסוימות.היועץ לפארק השעשועים הוסיף כי האמצעי הרגיל של זיהוי תמונה אינו יעיל, משום שאנשים שונים מפרשים תמונות באופן שונה. פארקי שעשועים סובלים מהפסדים כבדים בשל זיוף כרטיסים ולכן זקוקים למערכת זיהוי מדויקת.הכתבת מביאה מנגד את עמדתם של עורכי דין מומחים לפרטיות, הטוענים כי הנהלת דיסנילנד לא שקלה עד הסוף את השלכות השימוש במערכת. עורכי הדין מצביעים על חסרונו של שילוט במקום המסביר על הדרך בה נאסף המידע והשימוש שנעשה בו.ביקורת נוספת היא שהנהלת הפארק מחילה אמצעי אבטחה שנועדו אך ורק לאתרים מסווגים הדורשים מידור גבוה, על פארק שעשועים.הכתבת מציינת כי הכנסת הזיהוי הביומטרי לדיסנילנד נעשתה תוך מעורבות ממשלתית אמריקנית ודיסנילנד תרמה מניסיונה בעבר עם טכנולוגיות ביומטריות לממשל האמריקני לאחר 11/9. דיסנילנד ביקשה להשתמש גם בטכנולוגיה מתוחכמת של זיהוי פנים, שנועדה לאיתור פושעים בתוך קהל.החשש העולה מהמאמר הוא שדיסנילנד תשתמש בטביעות האצבע למטרות שונות מלבד זיהוי כרטיסים. החשש גובר לאור העובדה שהנהלת הפארק הודיעה כי תחשוף מידע אישי במקרים הנדרשים להגנת ביטחון המבקרים.