Share


תאריך: 27.08.2009
עא 2495/08
בית משפט מחוזי תל אביב - יפו
בפני כב` השופטת יהודית שטופמן
עדס ליאורה נ` גרמיזא אברהם
 
העובדות
 
1. ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל.
 
2. הערעור הוגש באיחור.
 
3. המערערת טוענת כי המצאה באמצעות תוכנת עו"דכנית ("עדכנית") אינה נחשבת להמצאה כדין. לטענת המערערת, אין מדובר בהמצאה בדואר אלקטרוני כהגדרתו בתקנות, אלא בתוכנה שונה לחלוטין.
 

בית המשפט קבע
 
1. תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתירה המצאת כתב בי-דין אלקטרוני אל תיבת הדואר שבכתובת הדואר האלקטרוני של הנמען, וקובעת כי יראוהו ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעה שצוינו באישור המסירה האלקטרוני, אם לא הוכח היפוכו של דבר.
 
2. המצאה באמצעות תוכנת "העדכנית", אינה עונה על ההגדרה הקבועה בתקנה 497ב`1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה, "מערכת דואר אלקטרוני" היא מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים, שמתקיימים בה כל אלה: (1)  היא מספקת לשולח אישור, החתום בחתימה אלקטרונית מאובטחת, על הגעה או אי-הגעה של כל מסר אלקטרוני ששלח אל כתובת הנמען במערכת (להלן - אישור מסירה אלקטרוני); (2) היא מאפשרת גישה לכתובת הדואר האלקטרוני רק באמצעות מנגנון הזדהות מאובטח, ומתעדת גישה כאמור; (3) המערכת נוקטת, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה אליה ומפני שיבוש בעבודתה, העלולים לפגום במהימנות המידע שבה."
 
3. מערכת `העדכנית` אינה מספקת לשולח אישור החתום בחתימה אלקטרונית על הגעה - או אי הגעה - של המסר האלקטרוני שנשלח.
 
4. משלא הוכח כי ב"כ המערערת קיבלה לידיה את ההחלטה, ואין די בכך, שצירפה את ההחלטה שהונפקה מהעדכנית לכתב הערעור, בכדי להוכיח ידיעה זו.
 
5. דין הערעור להתקבל.
 


1

 

   

בתי משפט

 

עא 002495/08

בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

בר"ע 1638/08

27/08/2009

תאריך:

כבוד השופטת יהודית שטופמן

בפני:

 

 

 

עדס ליאורה

בעניין:

המערערת

עטרה שינברגר

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ ג ד

 

 

גרמיזא אברהם

 

המשיב

נ. הופטמן

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

פסק דין

 

א.         ערעור על ההחלטה מיום 3.11.08 של ראש ההוצל"פ (כתוארו אז) (כב` הרשם דורון יעקובי) לפיה נדחתה בקשה בטענת `פרעתי` שהוגשה על ידי המערערת.

 

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

            בשנת 2000 פתח המשיב כנגד המערערת בהליכים למימוש משכנתא.

בקשה ראשונה בטענת `פרעתי`, שהוגשה על ידי המערערת, נדחתה ביום 6.12.00.

בקשה בטענת `פרעתי` נוספת שהוגשה על ידי המערערת, נדחתה גם היא ביום 29.11.02. ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחה, אך נקבע כי המערערת רשאית לפנות להוצל"פ בבקשה לקביעת ריבית ולהגשת חוו"ד חשבונאית (ע"א 3479/02). ביום 9.6.03 דחה ראש ההוצל"פ את בקשתה של המערערת לעדכן את החוב על פי חווה"ד.

המערערת הגישה המרצת פתיחה לבימ"ש השלום, שדחה את עתירת המערערת וקבע כי טענות המערערת, לעניין שיעור הריבית, מקומן בהליכי הוצל"פ.

במסגרת ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו (ע"א 1699/04), הושג הסכם שאושר ע"י ביהמ"ש ביום 29.1.06, בו נקבע כדלקמן:

"הצדדים יפנו לראש ההוצאה לפועל לדיון בטענת `פרעתי` של המערערים. טענת `פרעתי` תכלול את כל הסכומים ששלמו המערערים למשיב מאז 20.3.97 ועד היום.

היה והמערערים יצליחו להוכיח ששילמו סכום השווה ל – 330,000 דולר – יהיה בכך משום פרעון מלא של החוב ובכך ישוחררו מהמשכנתא מכל תביעה מצד המשיב.

היה ויוכיחו כל סכום הפחות מסכום זה – הם יהיו חייבים ביתרה עד לסכום של 330,000 דולר ואפשר יהיה לגבות יתרה זו בדרך של מימוש המשכנתא ללא כל עיכוב – למעט עיכוב של 90 יום מיום שראש ההוצאה לפועל יקבע את סכום החוב, כאמור לעיל. תינתן למערערים שהות של 120 יום להגיש את הבקשה בצירוף כל הראיות שבידיהם.

בנוסף על האמור לעיל, יקבע בית משפט זה סכום שישלמו המערערים למשיב מתוך הסכום של 120,000 ₪ הנמצא בפקדון בבית המשפט. הסכום ייקבע על ידי בית משפט זה לפי שיקול דעתו במסגרת סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט.

יתרת הפקדון לא תשוחרר ותעוכב עד לגמר הדיון בטענת `פרעתי` ותשולם לפי תוצאותיה.

למען הסר ספק, הסכום שיקבע בית המשפט בא בנוסף לסכום של 330,000 דולר, אולם היה והמערערים יצליחו להוכיח בטענת `פרעתי` כי שילמו סכום של 380,000 דולר יוחזר כל סכום ששולם במסגרת תיק זה ידי המערערים כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק" (הדגשות שלי – י.ש.)

 

ביום 20.3.06 קבע ביהמ"ש כי סכום של 40,000 ₪ מתוך הפיקדון ישולם למשיב.

המערערת קיבלה ארכה נוספת להגשת הבקשה בטענת `פרעתי` עד ליום 1.8.06.

בר"ע שהגיש הזוכה על החלטה זו, נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון ביום 14.1.07.

 

המערערת הגישה בקשה בטענת `פרעתי` לה צירפה תצהירים מטעם בעלה מר יעקב עדס והרב גרוסמן, שנחקרו על תצהיריהם. המערערת טענה כי שילמה למשיב סכום של 318,2624 עפ"י הפירוט הבא: 129,670$ עד ליום פתיחת התיק - 93,670$ ב 29 תשלומים של 3,230$ כ"א, 15,000$ במספר תשלומים, 21,000$ ב 6 תשלומים של 3,500$ כ"א. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ שולם סכום של 155,592$ כמפורט בסעיף 9 לתצהירה של המערערת, 23,000$ בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 17.6.06, וסכום של 10,000$ ביום 29.10.06. עוד טענה המערערת כי לא עלה בידה למצוא אסמכתאות המעידות על תשלום סכום של 55,540 ₪, בטרם פתיחת התיק, בשל חלוף הזמן וביצוע חלק מהתשלומים במזומן. אך תמיכה לתשלומים אלה ניתן למצוא בראיות נסיבתיות ובעדות העדים מטעמה, כמו גם בעדותו הלא עקבית והבלתי מבוססת של המשיב. לפיכך, עתרה המערערת לחייבה בסכום של 11,738$, להשלמת היתרה לתשלום הסכום של 330,000$.

מנגד טען המשיב, כי המנעות המערערת מהגשת תצהיר וחקירה משמשת כנגדה. המשיב טען כי המערערת הודתה במלוא החוב בתיק והודאתה כי שולם ע"ח החוב סכום של 58,040$ עד מועד פתיחת ההליכים, מהווה הודאת בעל דין. כמו כן נטען כי בניגוד לטענה כי שולם סכום של 129,000$ עד מועד פתיחת התיק, העיד בעלה של המערערת מר יעקב עדס כי שולם על פי הפירוט בס` 11 לתצהיר, סכום של 61,000$ ועדותו לא נתמכה באסמכתאות. עדות הרב גרוסמן תמכה בטענות המשיב. המשיב טען כי המערערת שילמה עד היום סכום של 224,249$ ממנו יש לנכות סך של 4,900$ ולפיכך יש לחייבה בסכום של 110,651$, בתוספת ריבית חריגה.

 

לאחר דיון בבקשה בטענת `פרעתי` לגופה, ובטרם הגיע המועד להגשת הסיכומים, הגישה המערערת בקשה להגשת ראיה נוספת. הבקשה נדחתה ביום 27.5.08 והמערערת הגישה בר"ע על החלטה זו (בר"ע 1638/08).

 

ביום 3.11.08 דחה ראש ההוצל"פ את הבקשה בטענת `פרעתי`, בקובעו כי לאור הימנעות המערערת מהבאת גרסתה, העדר ראיות בכתב והעדות הנסיבתית של הרב גרוסמן - לא שוכנע, כי בנסיבות המקרה דנן, יש להעביר את נטל ההוכחה בטענת `פרעתי` לכתפי הזוכה. ראש ההוצל"פ קבע כי המערערת הוכיחה כי שילמה למשיב סכום של 237,579$ עפ"י הפירוט הבא: 61,370 עד מועד פתיחת תיק ההוצל"פ, כאמור בס` 11 לתצהירו של מר יעקב עדס ודפי החשבון שצורפו. לאחר הגשת התיק – סכום של 155,592$ שאינו שנוי במחלוקת, סך 10,617$ שהם תשלום סך 23,000$ בניכוי 12,388$ שהם שווה ערך ל 40,000₪ ששולמו עפ"י פסה"ד מיום 20.3.06 וללא קשר להוכחת החוב בסך 330,000$ וכן סך 10,000$ מיום 29.10.06. לפיכך, נקבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי שילמה סכום של330,000$, ונותרה חייבת סך של 92,421$. בנוסף, ראש ההוצל"פ דחה את טענות המשיב לפיהן יש לנכות סכומים ששילמה המערערת בגין הוצאות משפט והוצאות אחרות וכן נדחתה טענתו של המשיב לפיה יש להוסיף לסכום זה ריבית חריגה, מהטעם שלא נקבע כך בפסה"ד. ראש ההוצל"פ קבע כי לפרעון היתרה לתשלום בסך 92,421$ תשולם למשיב יתרת הפיקדון שעוכבה בביהמ"ש בסך 80,000 ₪ והיתרה תשולם בתוך 90 יום.

            החלטה זו היא נשוא הערעור שבפניי (ע"א 2495/08).

           

ביום 1.3.09 נעתרתי לבקשה לאחד הדיון בבר"ע 1638/08 ובערעור 2495/08.

 

במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 24.5.09 ביקשה המערערת, בהמלצת ביהמ"ש, למחוק הבר"ע שעניינה הגשת הראיה הנוספת, ובהתאם בר"ע 1638/08 נמחקה.

           

ג.          המערערת טוענת כי הערעור הוגש במועדו, מאחר שקבלת החלטות באמצעות מערכת `העדכנית`, אינה מהווה מסירה של כתבי בי-דין ואינה עונה על הגדרת "מערכת דואר אלקטרוני" כמפורט בתקנה 497 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. המערערת טוענת כי לא היתה לה כל ידיעה על החלטת ראש ההוצל"פ לפני ה 9/11, מועד המצאתה כדין, ע"י המשיב. לחילופין, טוענת המערערת כי לביהמ"ש סמכות טבועה להאריך את המועד להגשת הערעור, ובמקרה דנן, מתקיימים `הטעמים מיוחדים` המצדיקים הארכת המועד, שכן הגשתו במועד בו הוגשה נבעה מטעות כנה במניין הימים להגשת הערעור.

המערערת טוענת כי בתצהירה נפלה טעות סופר ונרשם בו כי המערערת מצהירה שכל העובדות המפורטות בתצהירה אמת הן, במקום העובדות המפורטות בערעור.

המערערת טוענת כי ראש ההוצל"פ השמיט 5,000$ בהפנייתו לסעיף 11 לתצהירו של יעקב עדס, בעלה של המערערת, וכן טעה בנכותו סכום של 40,000 ₪ בגין הוצאות משפט, שכן תשלום זה כבר הועבר לב"כ המשיב. בנוסף, טוענת המערערת, כי במקרה דנן היה על ראש ההוצל"פ להעביר את הנטל המשני להבאת הראיות לכתפי המשיב. המערערת טוענת כי הצליחה להביא ראיות משכנעות כי שילמה את חובה, למעט סכום של 55,450$ ששולמו בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ, ועקב חלוף הזמן הוכחו בראיות נסיבתיות, שיש להעדיפן בהעדר גרסה קוהרנטית נגדית של המשיב, שנמנע אף מלהציג תדפיס חשבון הבנק. המערערת טוענת עוד כי בשל חלוף הזמן, לא עלה בידה לאסוף ראיות נוספות וכי מוטל עליה להוכיח את טענותיה בסיוען של ראיות, אך לאו דווקא ראיות בכתב. המערערת טוענת כי גרסת הרב גרוסמן לא נסתרה וממנה עולה כי בפגישה שנערכה בין המשיב לרב, לא התכחש המשיב לתוכנו של מכתב לפיו עד לשנת 2003, שולם למשיב סך של 234,000$ ובתוספת הסכומים ששולמו לאחר מכן עולה כי עד כה שולם למשיב סכום של 318,262$. המערערת טוענת כי ראש ההוצל"פ לא נתן כל משקל לעדותו המהימנה של בעלה, מר עדס, אל מול עדותו המבולבלת והסותרת של המשיב. לפיכך, טוענת המערערת כי יש לקבוע ששילמה למשיב סכום של 318,262$ ועליה להוסיף ולשלם סך של 11,738$ תוך 90 יום.

 

ד.         מנגד טוען המשיב כי הערעור הוגש באיחור, ומסירה באמצעות העדכנית כמוה כמסירה בדואר אלקטרוני, והיא מהווה מסירה כדין ואין טעם מיוחד להארכת מועד. לחילופין, חל כלל הידיעה, ומשצרפה המערערת כנספח לערעורה את ההחלטה שהגיעה בעדכנית, ברור כי החלטה זו היתה בפנייה ביום 4.11.08. כמו כן, טוען המשיב כי דין הערעור להדחות משלא נתמך בתצהיר, ולאור הימנעות המערערת מלהעיד בפני ראש ההוצל"פ, אין לקבל טענתה לפיה המדובר בטעות סופר.

            המשיב טוען כי החלטת ראש ההוצל"פ מבוססת ומנומקת תוך שהוא מייחס חשיבות לאי הופעת המערערת לעדות, באופן הפועל לרעתה ומחזק את גרסת המשיב. המשיב טוען כי הראיה החדשה שצירופה התבקש, מקורה במרמה וזיוף. עוד טוען המשיב כי הסכומים שצויינו על ידי המערערת, לא נתמכו בראיות ואף היא עצמה מודה כי לא עלה בידה למצוא אסמכתאות לתשלום סכום של 55,450$. כמו כן טוען המשיב כי לצורכי פשרה הסכים למחול על 50,000$, בתנאי שהמערערת תוכיח כי שילמה סכום של 330,000$ ע"ח החוב וביהמ"ש קבע כי סך 40,000₪ יהיה בנוסף לסכום זה. עוד טוען המשיב כי גובה החוב בעת פתיחת התיק עמד על סך 410,000$ וטענות המערערת לעניין זה כבר נדונו והוכרעו בשתי החלטות של ראש ההוצל"פ. המשיב טוען כי טענת המערערת לפיה שילמה סכום של 129,000$ בעת פתיחת התיק, נסתרה בעדותו של בעלה, לפיה הסכום ששולם בטרם פתיחת התיק מפורט בס` 11, בו צויין תשלום בסך 5,000$, לגביו לא נמצאה כל אסמכתא, ולכן נדחה ע"י ראש ההוצל"פ. המשיב טוען כי עדות הרב גרוסמן מחזקת את עדות המשיב, לפיה איש לא דן עמו בענין הסכומים.

 

ה.         המערערת העלתה בפני מספר סוגיות שחלקן דינן להתקבל וחלקן דינן להדחות - כפי שיפורט להלן.

 

            נטל הראיה -

           

טענת "פרעתי" מעוגנת בסעיף 19, לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כדלהלן:

"19.(א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו."

 

סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 מטיל על חייב, באופן כמעט מוחלט, את נטל השכנוע להוכחת טענותיו, כי פרע את החיוב שהוטל עליו.

והדברים ידועים.

 

יחד עם זאת, במהלך הדיון יכול לעבור לזוכה הנטל המשני להבאת ראיות לסתור, זאת כאשר החייב ממציא ראיות משכנעות, לכאורה, התומכות בטענתו כי פרע את החוב. כך למשל, כאשר החייב מציג מסמכים התומכים, לכאורה, בטענותיו. וכך, למרות שנטל השכנוע העיקרי נשאר מוטל תמיד על החייב, שעשוי להראות כי הופטר מלמלא אחר פסק הדין, בנסיבות מסויימות על הזוכה להראות כי "פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענות החייב" (ראה: ד` בר-אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, עמ` 189, מהדורה שישית).

 

בענייננו, אינני סבורה כלל ועיקר, כי שגה ראש ההוצל"פ בקובעו כי בנסיבות הליך זה, לא שוכנע, כי יש להעביר נטל הבאת הראיות לכתפי הזוכה.

 

בדין ייחס ראש ההוצל"פ משמעות להימנעות המערערת מהגשת תצהיר, וחקירה על גרסתה. טענת המערערת לפיה נהגה כך מאחר שבעלה, יעקב עדס, היה מודע לפרטים טוב ממנה, נסתרה בחקירת הבעל, בה הפנה לעובדות הידועות למערערת עליהן תעיד בהמשך ("אשתי תעיד שהזוכה קיבל את כספו במזומן" (עמ` 4 שורה 124 לפרוטוקול) ולנוכח טענת המשיב, לפיה חלק מהשיקים נמשכו מחשבון המערערת.

 

בנוסף, סבורה אני כי אכן לא הוצגו בפני ראש ההוצל"פ ראיות משכנעות, לכאורה, שדי בהן כדי להעביר את נטל הראיה למשיב. יתכן ואכן חלוף הזמן, הוא שהיה בעוכרי המערערת בהצגת ראיותיה, אך התוצאה אחת היא - המסמכים שהיו בידיה חלקם חסרים, בלתי קריאים, ולחלק מטענותיה לא היה כלל תימוכין – ובמצב דברים זה לא ניתן לקבוע שיש להעביר את נטל הבאת הראיות לזוכה.

 

כמו כן, ראש ההוצל"פ שמע את עדות הרב גרוסמן, ונראה לי אכן צדק ראש ההוצל"פ שקבע כי "עדותו של מר גרוסמן, אף אם לא הופרכה ע"י הזוכה, הינה בגדר ראיה נסיבתית שאין בה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפי החייב או להעבירה לזוכה"

 

הרב גרוסמן אמר בחקירתו בפני ראש ההוצל"פ את הדברים הבאים:

"המסמך הזה עמד בפני...הסכומים היו אח"כ...כשאתה הולך לדבר עם מישהו וזה נוגע בנפשך את מתמקדים בסכום. הייתי אצלך במשרד. אני לא זוכר אם דיברתי על סכומים אך אני בטוח שדובר. אני זוכר שדיברתי איתך על 55 אלף והסכמת. אני לא זוכר אם הבאתי לך את המכתב. מסתמא כן...לא ישבתי על הסכומים בפירוט עם הזוכה ואיתך" (עמ` 2-3 שורות 38-87)

 

עדות הרב גרוסמן לא תמכה, איפוא, בגרסת המערערת לפיה דובר בפגישה על פרטי הסכומים, והמשיב הסכים לתוכן מכתבם של החייבים לתשלום סכום של 234,000$ ע"ח החוב.

 

גם עדות בעלה של המערערת, לא הועילה, משבניגוד לטענת המערערת לפיה שולם בטרם פתיחת התיק סך של 129,670$, הפנה הבעל לסעיף 11 לתצהירו, להוכחת הסכומים ששולמו, ומעבר לכך הפנה לאסמכתאות לתשלומים לאחר פתיחת התיק.

 

ראש ההוצל"פ קבע כי הוכח ע"י המערערת כי שולם, בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ, סכום של 61,370$, כאמור בסעיף 11 לתצהיר בעלה של המערערת ובדפי החשבון שצורפו.

"יתר הסכומים הנטענים בבקשת החייבת לא הוכחו בפני כי שולמו בפועל, לרבות אי הצגת קבלות על התשלום, הסכמת הזוכה בכתב או כל ראיה משכנעת אחרת" (עמ` 5 שורה 140-143)

 

בידוע הוא כי, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, אלא אם נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, או נמצא פגם אחר היורד לשורשו של עניין, או אם קביעת הערכאה הדיונית איננה מבוססת על פניה. כבר נקבע בעבר, לא אחת, כי:

"הלכה ידועה היא כי לא בקלות תבטל ערכאת הערעור ממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. התערבות כאמור תתבצע במקרים חריגים, בהם נפל פגם קיצוני בקביעותיו של בית המשפט קמא. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ` גב ים חברה לקרקעות בע"מ (לא פורסם, 16.11.06) בסעיף 11 לפסק הדין:

"כלל ידוע הוא, כי לא על נקלה תבטל ערכאת ערעור קביעה עובדתית שנקבעה על-ידי ערכאה קמא. התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם (השוו ע"א 78/84 סווילם נ` אלג`ילאני, פ"ד מב(2) 142, 145; ע"א 3601/96 בראשי נ` עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594). הערכת הראיות וההכרעה ביניהן היא מתפקידיו של בית-המשפט, אף אם קשורה היא בשאלות מקצועיות, הכרוכות בהסקת מסקנות מחוות דעת שונות שהונחו בפניו, כפי שארע בעניינו (השוו ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ` עזבון סילוורמן ואח`, פ"ד ל"ז (4) 281, 285; ע"א 6581/98 זאבי ואח` נ` מדינת ישראל, לא פורסם)."

ע"א 1564/06 משה בן זאב ואח` נ` מיכל בן עמי ואח` (טרם פורסם, 24.2.08)

 

הלכה היא שאין ביהמ"ש שלערעור ממיר את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתו שלו. התערבות ערכאת הערעור מוגבלת היא לאותם מקרים בהם מסקנת ביהמ"ש קמא איננה יכולה לתקון, משהיא מבוססת על שיקולים מופרכים ומתעלמת משיקולים עליהם היה ביהמ"ש קמא חייב ליתן דעתו (ראה: ע"א 11968/04 ראובן פלד עבודות בניה בע"מ נ` בית הארחה - מעלה החמישה (טרם פורסם, 24.8.06).

 

אין לומר שקביעת ראש ההוצל"פ לא היתה מבוססת על הראיות שנשמעו בפניו. ההיפך הוא הנכון. בענייננו, ראש ההוצל"פ, בהחלטה מפורטת ומנומקת, דחה את גרסת המערערת, בין היתר, בהעדר תמיכה ראייתית למעט נסיבתית ,ויחוס משקל להימנעותה מלהעיד. בקביעות אלה, אינני מוצאת מקום להתערב. ויובהר, גם אם יאויינו כפות המאזניים, בין עדויות שני הצדדים, הרי משחובת ההוכחה רובצת לפתחה של המערערת, אין בידי לקבל את הערעור.

 

            טעויות חישוב

 

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע ל"טעויות המספריות שנפלו בהחלטת ראש ההוצל"פ" כלשון המערערת בסיכומיה, דהינו טעויות בחישוב הסכומים.

 

מצאתי מקום להתערב בהחלטת ראש ההוצל"פ לקזז מהסך של 23,000$ ששולם ע"י המערערת לאחר יום 29.1.06, את הסכום שנקבע בגין הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

אכן בהחלטות ביהמ"ש מיום 29.1.06 ו - 20.3.06 נקבע כי סכום הוצאות המשפט בסך 40,000 ₪ יקבע בנוסף לסכום של 330,000$, אולם עוד נקבע כי סכום זה ינוכה מתוך הפיקדון בסך של 120,000 ₪ שהופקד ע"י המערערת בבית המשפט. וכך אכן היה והסכום הועבר, בפועל, לידי ב"כ המשיב.

 

לפיכך, שגה ראש ההוצל"פ כשהורה לנכות את הסכום בשנית.

 

מצאתי ממש גם בטענותיה של המערערת בהתייחס לקביעת ראש ההוצל"פ כי שולם סכום של 61,370$, עפ"י האמור בסעיף 11 לתצהיר בעלה של המערערת, בעוד חישוב הסכומים המופיעים באותה טבלה, עולה כדי 66,370$. קרי, פער של    5,000$.

בתצהיר בעלה של המערערת, שצורף במסגרת טענת פרעתי, נטען כי שולם סך של 93,970$ ב 29 תשלומים של 3,230$, וכן סך של 15,000$ במספר תשלומים שהראשון בהם ע"ס 5,000$ שולם ביום 8.6.98. בטבלה בסעיף 11 צויינו 18 תשלומים בני 3,230$ ותשלום בסך 5,000$ מיום 8.6.98 – וכנספחים דפי בנק המעידים על תשלומם. גם בחקירתו העיד בעלה של המערערת כי ל- 29 התשלומים יש אסמכתאות במוצגים המפורטים בסעיף 11. ולעניין התשלום בסך 15,000$ טען כי "יכול להיות שזה בין האסמכתאות" (עמ` 4 שורות 104-122) כשהוא מפנה למוצגים 15-20.

 

בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, נשוא ערעור זה, נקבע לעניין זה כדלקמן:

"סך 61,370$ עד פתיחת תיק ההוצל"פ כאמור בס` 11 לתצהיר מטעם החייבת ובדפי החשבון שצורפו לבקשה. יתר הסכומים הנטענים בבקשת החייבת לא הוכיחו בפני כי שולמו בפועל, לרבות אי הצגת קבלות על התשלום, הסכמת הזוכה בכתב או כל ראיה משכנעת אחרת. בעלה של החייבת אף טוען בפרוטוקול הדיון בחקירה הנגדית על תצהירו כי בסעיף 11 מצויין הסכום ששולם, ומעבר לסכום זה מפנה החייב למוצגים ואסמכתאות לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ..."

(עמ` 5 שורות 140-146)

 

המשיב טוען כי ראש ההוצל"פ הכיר רק בסכומים הרצופים של 3,200$ בעוד לתשלום בסך 5,000$ לא היתה אסמכתא, למעט דף חשבון המוכיח כי השיק יצא אך לא כי נמסר לידי המשיב.

 

ברם, לאבחנה זו אין כל בסיס בקביעות ראש ההוצל"פ, כמו גם במסמכים שצורפו להוכחת התשלום. אין כל הבדל בין דפי החשבון שצורפו להוכחת התשלומים בני 3,200$ לבין דף החשבון שצורף להוכחת התשלום בסך של 5,000$.

 

נראה, איפוא, על פני הדברים, כי לאור הפנייתו המפורשת של ראש הוצל"פ לסעיף 11 לתצהיר, מדובר בטעות בחישוב ויש להכליל את הסך של 5,000$ בין הסכומים שתשלומם הוכח.  

 

ו.          הגשה באיחור – המשיב העלה בפני טענה שענינה דחיית הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, מהטעם שהמצאה ב`עדכנית` מהווה מסירה כדין. לחילופין, לטענת המשיב, לאור כלל הידיעה, לפיו ידיעת בעל דין תוכל להחשב כמועד לתחילת מניין הימים, יש לראות את המערערת כמי שההחלטה נמסרה לה ב 4.11.08, מועד משלוח ההחלטה ב`עדכנית`.

 

תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתירה המצאת כתב בי-דין אלקטרוני אל תיבת הדואר שבכתובת הדואר האלקטרוני של הנמען, וקובעת:

(ב)   כתב בי-דין אלקטרוני שנשלח אל כתובת דואר אלקטרוני כאמור בתקנת משנה (א), יראוהו ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעה שצוינו באישור המסירה האלקטרוני, אם לא הוכח היפוכו של דבר." (הדגשה שלי – י.ש)

 

ברם, לגישתי המצאה באמצעות "העדכנית", אינה עונה על ההגדרה הקבועה בתקנה 497ב`1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה:

"מערכת דואר אלקטרוני" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים, שמתקיימים בה כל אלה:

(1)   היא מספקת לשולח אישור, החתום בחתימה אלקטרונית מאובטחת, על הגעה או אי-הגעה של כל מסר אלקטרוני ששלח אל כתובת הנמען במערכת (להלן - אישור מסירה אלקטרוני);

(2)   היא מאפשרת גישה לכתובת הדואר האלקטרוני רק באמצעות מנגנון הזדהות מאובטח, ומתעדת גישה כאמור;

(3)   המערכת נוקטת, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה אליה ומפני שיבוש בעבודתה, העלולים לפגום במהימנות המידע שבה."

(הדגשה שלי – י.ש.)

 

ברם, מערכת `העדכנית` אינה מספקת לשולח אישור החתום בחתימה אלקטרונית על הגעה - או אי הגעה - של המסר האלקטרוני שנשלח.

 

גם הטענה בדבר החלת `כלל הידיעה` – דינה להדחות, משלא הוכח כי ב"כ המערערת קיבלה לידיה את ההחלטה ביום 4.11.09, ואין די בכך, שצירפה את ההחלטה שהונפקה מהעדכנית לכתב הערעור, בכדי להוכיח ידיעה זו.

 

בנקודה זו יש לציין, כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב, הרי שמסיכומי המערערת ומפרוטוקול הדיון שהתקיים בפניי ביום 24.5.09, עולה כי ב"כ המערערת חולקת על מועד ההמצאה הנטען ע"י ב"כ המשיב, וגם בכתב הערעור ציינה במפורש כי הכתב הומצא לידיה ב 9.11.09.

 

לחילופין, סבורה אני כי הנסיבות שבפניי מצדיקות הארכת מועד להגשת הערעור. האיחור בהגשת הערעור נבע מטעות בחישוב מניין הימים, כשב"כ המערערת סברה כי הגישה הערעור במועדו. יתרה מזו, מדובר באיחור בן ימים ספורים בלבד. ויש להעדיף הכרעה בערעור לגופו, על סילוקו על הסף. מכל הטעמים האלה, סבורה אני, כי מתקיימים בענייננו `הטעמים המיוחדים` המצדיקים הארכת המועד להגשת הערעור.

 

ז.          העדר תצהיר – מצאתי ממש בטענות המשיב הנוגעות לפגמים בתצהיר המערערת. ואומנם בהתאם לתקנה 120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979, על המערער לתמוך את ערעורו בתצהיר ערוך כדין, ותצהיר המערערת אינו עונה על הגדרה זו. עם זאת, הבהירה ב"כ המערערת בסיכומיה כי התצהיר תומך בטענות המצויינות בכתב הערעור, ולא מצאתי מקום לדחות הערעור מטעם זה בלבד.

 

 

 

 

ח.         סוף דבר –

 

כאמור אינני מוצאת להתערב בקביעות המהימנות ובקביעות העובדתיות שנקבעו ע"י ראש ההוצל"פ, המבוססות על חומר הראיות וניתוחו.          

 

דין הערעור להתקבל, בדרך של הוספת סך של 40,000 ₪ ו – 5,000$ לסכומים שהוכח כי שולמו ע"י המערערת.

 

            שאר חלקי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 3.11.08 - יעמדו בעינם.

           

            לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

 

 

ניתן היום, ‏27 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.

 

 

י` שטופמן, שופטת

 

 

 

 



27/08/2009



חדשות
ארצות הברית  | תוכנת בית משפט שולחת חפים מפשע למאסר  
ארצות הברית  | 500,000$ לשוטרת שנפגעה מלשון הרע  
ארצות הברית  | גוגל תובעת את משרד הפנים  

מאמרים
ישראל  | בית משפט התיר המצאת כתב בי דין באמצעות דואר אלקטרוני  
ישראל  | המצאת כתבי בי-דין בעולם הקיברנטי  
ארצות הברית  | מושבעים בעידן הטכנולוגיה  

פסיקה
ישראל  | בשא 551/10 (מחוזי ירושלים) עופר נור נ` פול רנוף  
ישראל  | בש``א 536/08 (עבודה ארצי) ג`ון פרדריק הנדריי ואח` נ` טכנומאן בע``מ ואח`  
ישראל  | א` 38040/05 (שלום ת``א) Future Electronics ואח` נ` ג.ה. קפיטל אלקטרוניקה  

חקיקה
ישראל  | תקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (היוועדות חזותית) (הוראת שעה  
ישראל  | הגשת כתבי בי-דין אלקטרוניים  
ישראל  | תיקון המתיר לצדדים להמציא כתבי בי דין באמצעות דואר אלקטרוני  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019