תאריך: 19.03.2009

ת.א. 62201/05

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו

בפני כב` השופטת חנה ינון

שיגריס טובי נ` חדאד אילן ואח`

העובדות

1. התובע עוסק בענף ההדברה כנגד חרקים. הנתבעים 1 ו-2 היו שותפיו של התובע לעסק, ומנהלים כיום עסק מתחרה.

2. לטענת התובע, לנתבעים אתר אינטרנט לשם פרסום עסקם, בו פרסמו דברי השמצה ודברי בלע נגד התובע, לרבות ציון כי התובע הורשע בפלילים בגין עיסוקו ללא היתר. בנוסף, טוען התובע כי הנתבעים הוסיפו פרסומים שקריים, בנוסף לפרסום פסק הדין בו הורשע התובע, בטענה שהינו משתמש בחומרי הדברה שאינם בטוחים, בכוונה לפגוע בו ובמשלח ידו. עוד טוען התובע כי הנתבעים שלחו אליו 4 מכתבים מאיימים.

3. הנתבעים, מצידם, טוענים כי פרסומיהם מהווים אמת ותכנם לקוח מאירועים שאירעו ומתוכן פסיקה בבית המשפט אשר ניתנה כנגד התובע.

בית המשפט קבע

1. בית המשפט קובע כי הדברים המובאים בכתבה אשר פורסמה באתר האינטרנט של הנתבעים הינם דברי לשון הרע, כמשמעם בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. שימוש במילים "אמינותו המפוקפקת"; "הטעיית הציבור"; "גרימת נזק בכוונה תחילה ופיזור רעלים בבתים" לא ע"י "אנשים מורשים", יש בהן משום לשון הרע, שכן התובע מוצג כמי שמשתמש במודע בחומרי הדברה רעילים ופוגע בלקוחותיו עד כדי פגיעה פיסית.

2. כמו כן, בית המשפט קובע כי כתבה נוספת אשר פורסמה באתר הנתבעים, אשר כותרתה "הודעה על פסק דין בערעור טובי שיגריס", מהווה אף היא לשון הרע.

3. בית המשפט מציין כי על פי סעיף 2 לחוק לשון הרע נעשה בענייננו פרסום באמצעות האינטרנט אשר ניתן היה להגיע אליו בין ע"י אתר הנתבעים ובין באמצעות מנועי שבשימוש הציבור המביאים לאתרי מדבירים בארץ.

4. בית המשפט מציין כי פרסום דבר הרשעתו של התובע בכתבות נשוא הדיון, בכל הנוגע להרשעתו של התובע ולפירוט גזר דינו בדבר הטלת עונש מאסר וקנס כספי, הרי שהללו דברי אמת הם, שכן לקוחים אלה מהכרעת הדין ומגזר הדין שניתנו. כמו כן, מציין בית המשפט כי ניתן לקבוע כי ייתכן שהתובע לא השתמש בחומרי הדברה מורשים, זאת על פי פירוט חשבוניות שמסר ללקוחות.

5. עם זאת, בית המשפט קובע כי הנתבעים השתמשו בהכרעת הדין ובגזר הדין כמנוף ל"הסדרת ענייניהם" עם התובע, ובחרו במצורף לדברי בית המשפט לחרף ולגדף את התובע במילים בוטות, ובעיקר, ליזום חבירה של אנשים ולקוחות הקשורים לנושאי ההדברה ולהוקיע התובע בראש חוצות ולשדל לתבעו חזור ותבוע בבתי המשפט, דבר הגובל בעילת הנגישה. עוד מציין בית המשפט כי האופן הפוגעני והחריף בו התבטאו הנתבעים בכתבות האינטרנט נעדר מידתיות הנדרשת לקיומה של הגנת "אמת הפרסום" לה טוענים הנתבעים, ואף מטעם זה תישלל מהם.

6. בית המשפט מציין כי הנתבעים יכולים ורשאים היו להפנות להכרעת בית המשפט לגזר הדין, אשר פומביים הם ממילא, אולם בחרו הם באופן שלא מידתי לחרף ולגדף את התובע בפרסומיהם, ולהזמין את הציבור לתבוע תביעות "כספיות וייצוגיות". מעשה זה עשו במסגרת "סגירת חשבונות" עם התובע. משכך, ניטלת מן הנתבעים החזקה כי הפרסום נעשה בתום לב.

7. לכן, בית המשפט קובע כי פורסמה לשון הרע ע"י הנתבעים שפרסומה נעשה שלא "בתום לב", לאחר שנקבע שחזקה זו נשללה מן הנתבעים.

8. לעניין הנזק אשר נגרם לתובע, בית המשפט מציין כי התובע לא הצביע על הפסדים בעין עקב הפרסומים באינטרנט. אשר לפגיעה בשמו הטוב ובמשלח ידו, על סמך קביעת בית המשפט כי הפרסום נעשה שלא ב"תום לב", אלא במזיד וברשעות, בית המשפט פוסק לתובע בלא הוכחת נזק סך של 15,000 ₪.