תביעות Y2K שינויי החוק בארצות הברית גרמו לעליה קלה במודעות המחוקק הישראלי. הדיונים בנושאי חוק רלבאנטיים לבאג הגיעו למבוי סתום בגין הבחירות במאי 99. כך גם בעניין תביעות ה-Y2K, תביעות מעטות הוגשו בנושא הנדון ולו רק בגלל שהמועד הקובע הינו 01.01.2000 ולא ניתן לשערך נזקים אמיתיים לפני מועד זה. תביעות שהוגשו נסבו סביב תוכנות מחשב שבאופן עובדתי, ידוע היה כי לא יפעלו לאחר המועד הקובע ויצרניות התוכנה ו/או החומרה סירבו לנקוט בצעדי מנע. בתביעות שהוגשו, לא היה מדובר על תביעות בגין נזקים עתידיים, אלא בנזקים שנגרמו לחברות שנאלצו לשדרג את מערכותיהן בכדי שיתאמו לעבוד עם קוד תאריך לאחר שנת 2000. מירב התביעות שהוגשו נגעו להוצאות הגבוהות שחברות נאלצו להוציא על שדרוגים אלה.
התביעות עד לתחילת שנת אלפיים נחלקו לתביעות פרטיות מחד וייצוגיות מאידך, כנגד חברות התוכנה בגין שימוש בלתי הוגן ביתרון מסחרי תחת עקרונות הגנת הצרכן והפרת אחריות החברה למוצר, העולה מאי יכולת מערכת המחשוב ו/או התוכנה לבצע פעולות בהווה הנוגעות לחישוב בעתיד.

התביעה הראשונה בארצות הברית הוגשה ביוני, 1997, Produce Palace International v. Tec-America Corp בגין קופה רושמת שקרסה והפסיקה לפעול בכל פעם שתאריך פקיעת כרטיס אשראי, המהווה אחד מפרמטרי העסקה, היה לאחר 01.01.2000. טענות התביעה, במקרה זה, התמקדו בהפרת אחריות החברה, הפרת הסכם, פגיעה בזכויות הצרכן, רשלנות וחוסר תום לב. התביעה לא הגיעה לדיון סופי – הצדדים התפשרו. מקרה זה נפל בדלת אמותיו של אחריות היצרנית למוצר שיפעל במסגרת ספציפיקציות נתונות.

מקרה אחר שגם לא הגיע לדיון סופי היה Young, as a representative of Anderson Consulting v. J. Baker, Inc.. בתביעה זו ביטל התובע את תביעתו על-פי עצתו של בורר מטעם בית-המשפט. הבורר הבהיר לתובע שהינו מסכים עם טענת הנתבע שהוא מילא אחר חובותיו החוזיות, התובע שהיה שותף מלא בקביעת נתוני מערכות המחשב ועל-כן נושא אחריות כמו הנתבע. יתרה מכך, בעת רכישת המערכות (סוף שנות ה- 80), לא הייתה מודעות לנושא באג 2000. מקרה זה ואחרים, הבהיר עוד לפני כניסת המילניום השלישי כי גישת בתי-המשפט (בארצות הברית) נמנעת באופן מגמתי מלהטיל אחריות המתבססת בעיקרה על מערכות שאינן תואמות שנת 2000 בתקופה שבה לא היה צפוי לאדם הסביר כי אכן קיימת בעיה באופן קידוד התאריך. יש לצפות כי בתי-המשפט, יעלו את רף נטל ההוכחה על כתפי התביעה וידרשו כי תוכיח מידה גבוהה של מודעות בכדי להטיל אחריות נזיקית, במילים אחרות, על התביעה להוכיח כי הנתבע שיווק ומכר מוצר שאינו תואם שנת 2000 בתקופה שהיה עליו להיות מודע לבעיה.

התביעה הייצוגית הראשונה בארצות הברית הוגשה בדצמבר 1997, בקליפורניה בנושא Atlaz International, Ltd. V. Software Business Technologies, Inc.. התביעה הוגשה בשם 60,000 בעלי רישיון שימוש בתוכנה שביקשו לקבל חזרה את הכספים ששילמו, בגין רכישת רישיונות השימוש בתוכנה (כאמור, תוכנות מחשב בדרך-כלל אינן נמכרות, אלא הצרכן רוכש רק רישיון שימוש בתוכנה) ונזקים שנגרמו להם כתוצאה מאי תאימות התוכנה לשנת 2000. התביעה במקרה זה, טענה כי דרישת החברה לסכום של 1000$, מכל בעל רישיון לשימוש בתוכנה, למטרת שדרוג עולה כדי הפרת אחריות החברה, הונאה, ופגיעה בזכויות הצרכן. באוקטובר הצדדים התפשרו, הנתבעת הפיצה חינם שדרוג לתוכנה והסכימה להוצאות משפטיות בגובה של 565,000$.

בחודשים פברואר ומרץ, 1998, נפתחו שתי תביעות ייצוגיות נגד חברת Symantec Corp. (הידוע בתוכנות המדף שלה, כגון, AntiVirus, WinFax, Norton Utilities) וזאת בגין דרישת החברה כי שדרוג ל- Anti-Virus יעלה למשדרג 50$. אין ספק כי בתי המשפט בארצות הברית מודעים למגמה המסוכנת בהתגברות תביעות סרק שכל מטרתן הינה משיכת עין הציבור, על כן הנטייה הייתה לדחות תביעות שכאלו, לדוגמא: בסדרת תביעות כנגד חברת Intuit (יצרנית תוכנת החישוב הפיננסית “Quicken”), שבו נטען שהתוכנה אינה יכולה לחשב על-פי תאריכים שלאחר סוף שנת 1999, אלא אם הצרכן ירכוש שדרוג. בשני מקרים לפחות (Issokson v. Intuit בקליפורניה ו- Chilelli v. Intuit, Inc. ; Faegenburg v. Intuit בניו יורק), נדחו התביעות בהסירן את הטענה כי נגרמו לתובעים נזקים בלתי ידועים וכי כימותם למטרת סעד מהווה ספקולציה שאינה מקובלת. תביעות דומות הוגשו כנגד חברות IBM, Microsoft, Medical Manager ויצרניות אחרות של תוכנה. ברבות מהן התובעים ביקשו שדרוגי חינם. נ

יתן לסכם שאין ספק כי יוגשו תביעות בגין באג 2000, רק הזמן יאמר באיזה כמות וקצב יוגשו, האם אכן יהיה מבול של תביעות, או שמא טפטוף קל ? בכל מקרה, יש לצפות שבתי המשפט בארה"ב, ואחריהם בתי-המשפט במדינות אחרות כולל ישראל, ינהגו באופן כללי במידה של זהירות. הגישה לא תהיה להטיל אחריות משפטית בגין מחדל שנעשה בתקופה שאף אחד לא צפה את בעיית הבאג, תוכנות מחשב נכתבו בשנות ה- 80 ותחילת ה- 90 בצורה שאינה תואמת שנת 2000, סביר להניח שלא יהוו סלע המחלוקת בתביעה. אחריות תוטל על אלה שהתעלמו מהסוגיה והמשיכו לשווק בסוף שנות ה- 90 במאה הקודמת תוכנות שאינן תואמות. בתקופה שלכל כבר היה ברור כי קיימת בעיה ומהן התוצאות העלולות לנבוע בגין אי התמודדות עם הבעיה, בייחוד כאשר ניתן היה לשדרגה בהשקעה נמוכה יחסית. אחריות זו תגבר באם משווק מערכות מחשוב ו/או תוכנות, שיווק במודע מערכות שאינן תואמות והגדיל לעשות בכך שלא גילה זאת לציבור המשתמשים.

לבסוף, ניתן לצפות שקצפם של בתי-המשפט יגבר על אלה שעשו ממון משדרוגן של מערכות שאינן תואמות שנת 2000 - יש לשער שבתי-המשפט ידרשו ממפתחי התוכנות כי יספגו את עלותן של שדרוגים ככל שאלה נוגעים לבאג. באם השדרוג מכסה תכונות נוספות בתוכנה, על אלה ניתן לגבות תשלום כמו כל שדרוג אחר. כמו-כן, לא ניתן לשער שבתי-המשפט יטילו על משווקי התוכנה חובה לתת שירותי שדרוג בחינם, אלא ירשו להם לגבות תשלום עבור שירותים אלה, לפחות לכדי כיסוי הוצאותיהם. חברה אשר תעמוד בקריטריונים אלה סביר להניח שתוכל לעמוד בפני בית-המשפט ולטעון בהצלחה כנגד טענות של תרמית, עשיית עושר שלא במשפט, הפרת אחריות למוצר וטענות אחרות שיעמדו בבסיסן של תביעות באג 2000.