Share


 

תאריך: 06.01.2009

א 50938/06

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו

בפני כב` השופטת חנה ינון

יקירה מתי נ` ש.א.א. רשת מכללות בע"מ ואח`

 

העובדות

 

1. התובע הינו בעל אתר אינטרנט המהווה חנות צילום מקוונת בינלאומית המציעה למכירה תמונות מן הארץ והעולם. הנתבעת 1 הינה חברה המנהלת ומפעילה מכללה אקדמית ללימודים על תיכוניים (מכללת דרבי). הנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בהפקת תמונות, שקפים, מתקני תצוגה וסריקות ממוחשבות (להלן: אימג`ינג).

 

2. התובע טוען כי ביצע עבודה אשר כללה קישור קירות עבור מכללת דרבי, באמצעות חברת אימג`ינג, עבורה שילמה לו המכללה 80% בלבד משווי דמי הזמנת העבודה, ועל כן תובע הוא את יתרת 20% מדמי ההזמנה. כמו כן, התובע טוען כי עצם השימוש ביצירות האומנות ללא השלמת התשלום מהווה הפרת זכויות יוצרים. בגין כך, דורש התובע פיצוי בסך של 500,000 ₪.

 

3. הנתבעת 1 טוענת כי שילמה את מלוא סכום דמי ההזמנה עבור העבודה שבוצעה לידי אימג`ינג. אימג`ינג טוענת כי שולמו 80% בלבד מן הסכום בגלל מחדל התובע בדבר התחייבותו לבצע ציור קיר במכללה כחלק מההזמנה.

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט קובע כי החוזה קוים בחלקו וכי אין בידי התובע אפשרות לבטלו שכן התובע והנתבעות הסכימו על קבלת תשלום בסך 80% בגין העבודה אשר בוצעה וכי ה-20% הנוספים ישולמו בעת אספקת ציור הקיר.

 

2. לעניין ציור הקיר, בית המשפט קובע כי התובע הציג מצג שווא לפני המכללה, העולה כדי העדר תום לב בכריתת חוזה ובקיומו, כאילו ציור הקיר יסופק עד המועד הסופי לסיום כל יתר העבודות.

 

3. בית המשפט קובע כי התובע הוא האשם באי אספקת ציור הקיר ולכן אין לקבוע כי קמה לו הזכות לדרוש ביטול ההסכם מטעמו או לבקש השבה של מה שקיבלה המכללה.

 

4. לעניין הטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, בית המשפט קובע כי משקיבל התובע שכר מוסכם בגין אספקת קישוטי הקיר, הרי שקישוטי הקיר נתלו והותקנו כדין, ואין לתובע כל יסוד משפטי של ממש לטענה בעניין זה.

 

5. עוד מציין בית המשפט כי כאשר עסקינן בתביעה בסכום של כ-51,000, אשר הסכום הנתבע להשלמתה הוא כ-12,000 ₪, הרי שהעמדת הסכום הנתבע ע"ס 500,000 ₪ הוא מלאכותי ונועד אך ורק ל"ניפוח" התביעה ותו לא.

 

6. לכן, בית המשפט דוחה את התביעה.

 

 


 

 

   

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 050938/06

 

בפני:

כב` השופטת חנה ינון

תאריך:

06/01/2009

 

 

 

 

 

 

בעניין:

יקירה מתי

 

 

על ידי עו"ד

יניב קהת

התובע

 

 

 

נ ג ד

 

 

 

 

1 . ש.א.א. רשת מכללות בע"מ

על ידי עו"ד יחיאל שמיר

2 . סי.אס.אי. אל דיגיטל אימג`ינג בע"מ

על ידי עו"ד חנוך ארליך

 

                              נ ג ד

 

סי.אס.אי. אל דיגיטל אימג`ינג בע"מ

הנתבעת מס` 1

שולחת הודעת צד ג`

הנתבעת מס` 2

 

 

 

 

צד ג`

 

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         זוהי תובענה על סך של 500,000 ₪ שיסודה בדרישה לפיצוי כספי בגין טענה להפרת חוזה.

 

 

רקע עובדתי

 

2.         התובע הינו בעלי אתר אינטרנט בכתובת http://www.eyeofcamera.com/ המהווה חנות צילום מקוונת בינלאומית המציעה למכירה תמונות מן הארץ והעולם.

 

            (להלן: "האתר").

 

3.         הנתבעת מס` 1 הינה חברה המנהלת ומפעילה את "מכללת דרבי" – מכללה אקדמית ללימודים על תיכוניים.

           

(להלן: "מכללת דרבי").

 

4.         הנתבעת מס` 2 הינה חברה העוסקת בהפקת תמונות, שקפים, מתקני תצוגה וסריקות ממוחשבות.

 

            (להלן: "אימג`ינג").

 

5.         התובע גורס כי ביצע עבודה שכללה קישוט קירות עבור מכללת דרבי, באמצעות שירותי אימג`ינג, עבורה שילמה לו המכללה 80% בלבד משווי דמי הזמנת העבודה, ועל כן תובע הוא יתרת 20% מדמי ההזמנה וכן פיצוי בגין טענה להפרת זכויות יוצרים בתמונות שנתלו כקישוט ופגיעה באתרו בסך של 500,000 ₪.

           

(להלן: "עבודת הקישוט").

 

6.         הנתבעת מס` 1, מכללת דרבי, גורסת כי שילמה מלוא סכום דמי ההזמנה עבור חלק העבודה שבוצעה לידי הנתבעת מס` 2, אימג`ינג, וכן הגישה כנגד זו הודעת צד שלישי בגין היותה נתבעת בהליך זה.

 

7.         אימג`ינג, הנתבעת מס` 2, גורסת כי מכללת דרבי שילמה סך של 80% מדמי ההזמנה, קרי, 48,308 ₪, סכום בו הסתפקה במקום סך של 51,040 ₪, נוכח מחדל התובע בדבר התחייבותו לבצע ציור קיר במכללה כחלק מן ההזמנה וסכום זה הועבר לידי התובע בשלמותו, כך שהתביעה כנגדה דינה להידחות.

 

            (להלן: "ציור הקיר").

 

ראיות התובע

 

8.         התובע העיד בתצהירו ת/3 כי נציג מכללת דרבי פנה אליו, כמנהל אתר אינטרנט המכיל העתקי יצירות אומנות ותמונות צלמים שזכויות היוצרים בהן הועברו לו, כדי לקשט את מסדרונות המכללה בתמונות ובציור קיר.

9.         לאחר קיום משא ומתן עם נציג המכללה, מר מאיר וידל, סמנכ"ל הכספים במכללה, סוכם אודות פרטי עיצוב ותכנון קישוט קירות המכללה בתמונות צילום, וביום 17.1.06 נעשתה "הזמנת רכש" ע"י המכללה על סך של 51,040 ₪.

 

            (להלן: "ההזמנה").

 

10.      להלן פרטי ההזמנה:

 

            " עיצוב ותכנון קירות הקמפוס בתמונות צילום

העיצוב כולל תמונות של צלמים ישראלים בכמות ובגדול בהתאם להצעה שסוכמה (רוחב התמונות משתנה בהתאם לפרופורציות אבל בגובה קבוע של 120 ס"מ).

בחירת התמונות ניתנת לשינוי ע"י המזמין במהלך העבודה עד לשלב ההדפסה והמסגור.

ההצעה כוללת:

1.        עיצוב ותכנון התמונות.

2.        עיבוד התמונות והכנתן להדפסה.

3.        הדפסה איכותית על מדפסת למדא.

4.        מסגור התמונות על פי דרישת דרבי במסגרת עץ צבועה הכוללת PVC 2 ס"מ עם מסגרת פנימית וקאפה בעובי 10 ס"מ.

            5.        הדבקה ולמינציה.

                        6.        תלייה והתקנה על פי התכנון.

            7.        פיקוח על תהליכי בניית התמונות.

                        8.        פיקוח על ההתקנה.

            9.        ציור קיר ענק למשרדי ההנהלה בכפוף להבנות שהושגו

עם הצייר דוד כהן".

 

            (ראה: נספח ד` ל – ת/2).

 

11.      כן צויין בהזמנה כי "מועד ההספקה והתקנה 15.2.06" וכי ניתן שיק ליום 15.3.06, כשתנאי תשלום "שיק לשוטף + 60 בגמר ההתקנה, בהתייחס לסעיפים 8 – 1 להזמנה".

 

12.      לדידו, האספקה של העבודה נעשתה בסוף חודש פברואר 2006, באיחור פעוט וסביר של כמה ימים.

 

13.      לשם הכנת העבודות פנה למספר בעלי מקצוע אשר ביצעו את מלאכת הדפסת היצירות, הכנת השלטים, מסגורן ותלייתן.

 

14.      כן נעזר בצייר מר דוד כהן בכל הנוגע לציור קיר ענק שאמור היה לקשט את משרדי ההנהלה.

 

15.      מאחר שלא היה עוסק מורשה אותה עת, סיכם עם אימג`ינג כי היא תוציא חשבונית למכללה עבור הסכום הכולל של העבודה, ותשלם שכרו בהפחתת שכר עבודתה בהדפסת הצילומים.

 

16.      שכרו שולם ע"י אימג`ינג בשיעור של 80% מדמי ההזמנה בלבד, לאחר

שאימג`ינג נטלה השכר המגיע לה מתוכו בשלמות.

 

17.      על כן, נאלץ לשלם, לטיעונו, לבעלי מקצוע כ – 70% מהשכר שאמור היה לשלם להם.

 

18.      בבואו לבקש הסבר מאימג`ינג, הרי שהודע לו כי הדבר נעשה בהוראת נציג המכללה עקב טענה לאיחור במסירת ציור הקיר.

 

19.      בהמשך לאלה, פנה אליו מתקין המסגרות, מר מנשה שעשוע, בטרוניה על כי לא קיבל מלוא שכרו.

 

20.      ביום 30.5.06 נשלחו ע"י ב"כ התובע שתי הודעות לנתבעות על ביטול ההסכם עקב טענה להפרה יסודית של הסכם ההזמנה ודרישה מיום 19.6.06 להשבת מה שסופק להן.

 

21.      אימג`ינג הודיעה כי הביטול נעשה שלא כדין ולכן לא תשיב מה שנמסר.

 

22.      לעמדתו, אי השלמת התשלום מהווה הפרת זכויות יוצרים בהתאם לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח - 2007 שכן המכללה משתמשת ב – 36 יצירות אומנות לקישוטה, הפרות בגינן דורש הוא פיצוי בסך של 10,000 ₪ - 20,000 ₪ עבור כל הפרה, ומעמיד תביעתו על סך של 500,000 ₪.

 

            כן טוען הוא לחסר תם לב בקיום משא ומתן ובכריתת חוזה על פי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973.

 

23.      עוד העיד מטעם התובע מר מנשה שעשוע בתצהירו ת/2 כי ייצר שלטי פרספקס ליצירות אשר נתלו בשעות הלילה במכללה וכי בא בטרונייה לתובע על שלא קיבל מלוא שכר העבודה אשר הגיע לו, וכי לא קיבל הסברו בדבר הפחתת תשלום המכללה לתובע.

 

24.      מטעם הנתבעת מס` 1, מכללת דרבי, העיד סמנכ"ל הכספים מר מאיר וידל בתצהירו נ/8 כי לאחר משא ומתן עם התובע הוצאה הזמנת הרכש ביום 17.1.06 על סך של 11,000 דולר, קרי, על סך של 51,040 ₪.

 

25.      לבקשת התובע, ההזמנה הופנתה אל אימג`ינג וסוכם כי התשלומים ייעשו לידיה.

 

26.      התובע לא עמד במועד הנקוב בהזמנה, סיים התקנת התמונות רק בחודש מרס 2006, ואף במועד זה לא הושלמה עבודת ההתקנה במלואה, שכן טרם נתלו שמות הצלמים, וחלקן נתלה בצורה רשלנית, באופן שחייב התקנה חוזרת.

 

27.      אישור בדבר סיום ביצוע העבודה הוצא ע"י התובע רק ביום 20.3.06, וזאת לאחר שבמהלך העבודה ביקש מן התובע כי בסיימו העבודה, פרט לציור הקיר, יודיע על כך בכתב למכללה.

 

28.      אישור התובע הגיע, כאמור, ביום 20.3.06, אולם אף במועד זה לא בוצע ציור הקיר.

 

29.      על אף איחור זה, ועל אף הפרת ההסכם בדבר מועד האספקה, היתה המכללה נכונה לשלם התשלום במלואו וכן לקיים תערוכת ציורים של יצירות הצייר מר דוד כהן.

 

30.      בתגובה, מסר התובע כי ביצוע ציור הקיר בא "מרצון טוב" בלבד וכי אינו נחשב לחלק מן העסקה.

 

31.      כן הודיעו התובע כי הציור יבוצע על פי לוח הזמנים של מר כהן ויושלם רק בחודשים יולי-אוגוסט 2006.

 

32.      לדידו, דבר זה סותר ההסכם המופיע בהזמנה שכן בגין ציור הקיר השתלם חלק של כ – 20% מן התמורה.

 

33.      עמדה זו עוררה בו ספקות לגבי אמינות התובע והיוותה הכנה לקראת הודעתו של זה בדבר סירובו לבצע את ציור הקיר.

 

34.      במהלכים אלה, הוצג התובע כבעל זיקה ממשית לאימג`ינג, אשר אף פתחה לו כרטיס עובד והוציאה עבורו תלושי משכורת.

 

35.      הנחיית מנכ"ל אימג`ינג היתה כי ישולם סך של 80% מדמי ההזמנה -ויתרת 20% מן התשלום תשולם בסיום הפרוייקט.

 

36.      בהתאם לכך, שולם ביום 5.4.06 סך של 80% מדמי ההזמנה, לאמור, סך של 48,308 ₪.

 

37.      המכללה עומדת, לטיעונו, על השלמת פרטי החוזה במלואו, לרבות השלמת עבודת ציור הקיר.

 

38.      כן מוכנה המכללה לערוך תערוכת ציורים למר כהן ועוד מוכנה היא להסתפק בציור קיר של אומן אחר.

 

39.      ביום 30.5.02 נשלחה לבאי כח מכללת דרבי ואימג`ינג הודעה על ביטול ההסכם מטעם התובע ואימג`ינג השיבה כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין במכתבה מ – 1.6.06, בו ציינה כי הצייר מר כהן הודיע לתובע שמפאת התמחור לא יבצע עבודת ציור הקיר, ועל כן התובע עצמו הפר את ההסכם הפרה יסודית.

 

40.      התובע לא השיב הכספים אשר קיבל, כנדרש במקרה של ביטול, ועל כן אין מקום כי ידרוש השבת התמונות.

 

41.      לבדיקתו, אתר התובע באינטרנט עדיין פעיל ומציע למכירה עבודות של מר כהן ושל שישה מתוך שמונה צלמים שהזכיר התובע.

 

42.      להסברו, המחלוקת התגלעה סביב סכום קטן של כ – 12,000 ₪ בלבד, כשחוב התובע לכל אחד מן הצלמים עומד על מאות שקלים בודדים בלבד.

 

43.      לדידו, אלמלא נטל התובע עמלתו לכיסו, כולה, יכול היה לכסות החוב במלואו לספקיו.

 

44.      עוד העיד בפני מר אורי רגב, מנהל אימג`ינג, בתצהירו נ/9, כי הינו מנהלה וכי החברה עוסקת בסריקות ממוחשבות, התקנת תצוגות, הפקת תמונות ושקפים.

 

45.      התובע פנה אליו בעניין עבודת הקישוט עבור המכללה, וביקש כי עם ההתקשרות תוצא חשבונית על שם אימג`ינג, והוא יקבל חלקו באמצעות תלוש משכורת, וזאת עקב הגבלה שלו בשל הסתבכויות. הסכמה זו הועלתה על הכתב ביום 12.2.06.

 

46.      משמע, אימג`ינג אמורה היתה לשמש צינור לקבלת הכספים, ולאחר ניכוי חלקה בשיעור 20% מדמי ההזמנה, אמורה היתה להעביר לספקים את חלקם, על פי טבלה שיוציא התובע, כנגד חשבונית הספקים, ולאחר מכן יקבל חלקו בתמורה.

 

47.      בשל מחלוקת בין המכללה לתובע, נמנע מאיתם לסיים העבודה, וזאת לאחר שביצעו חלקם שלהם ולא קיבלו תשלום.

 

48.      יתר על כן, סכום דמי המע"מ הועבר לשלטונות המס מכיס אימג`ינג עוד טרם קבלת התשלום. 

 

49.      מאחר שאימג`ינג לא היתה קשורה לעניין פריט 9 להזמנה, לאמור, ציור הקיר, הסכימה המכללה לשלם לה 80% מדמי ההזמנה, לגביהם לא היתה מחלוקת, ואת היתרה בשיעור של 20% לכשתושלם העבודה.

 

50.      אימג`ינג נטלה חלקה בסך 10,356 ₪ מתוך 48,308 ₪ ששולמו וכן דמי המע"מ שכבר שילמה בסך של 8,552 ₪.

 

51.      הסכום הנותר בסך של 29,399 ₪ הועבר כולו לתובע, ואך תמוה הוא, לעמדתו, מדוע לא שילם סכום זה לספקים.

 

52.      התובע הודיע על אופן החלוקה לספקיו כדלקמן:

 

                        "אי לכך, להלן רשימת התשלומים:

                        1.        צלמים וגרפיקאי

                        1.1      סרגי שמוליאן - 1,812 ₪;

                        1.2      לאוניד פדרול   - 1,812 ₪;

                        1.3      אייל ברסוב    - 900    ₪;

                        1.4      איתמר גרינברג - 1,132.5 ₪;

                        1.5      דובי רומן           - 230.0 ₪;

                        1.6      יצחק לנגל         - 230.0 ₪;

                        1.7      דוד כהן              - 1,359 ₪.

 

                        2.        מסגור והתקנה

 

                        2.1      מנשה שעשוע – 13,408.8 ₪.

 

                        3.        E.O.C מתי יקירה 8,515.7 ₪.

 

            סה"כ תשלומים לא כולל מע"מ 29,400 ₪ - כפוף למכתבך מה – 24.1.2006".

 

            (ראה: נספח ו` ל – נ/9).

 

53.      לדידו, התובע נטל, בעזות מצח, את כל העמלה שהגיע לו בסך של 8,515 ₪, על פי תלוש משכורת שהוצא לו, ואת "השאריות" הנותרות חילק לספקים, שעה שיכול היה לשלם תחילה לספקים, ולדחות את תשלומו שלו לסיום העבודה ולהשלמת היתרה הכספית.                        

 

54.      עוד מוסיף הוא, כי רוב האמנים הנזכרים הינם אמנים שהוא עצמו הפנה לתובע וקודם לכן לא היה לו קשר אליהם, וכי 34 מן המצגות בתערוכה מתוך 36, הינן של אומנים שהוא הפנה לתובע.

 

 

הכרעה

 

ביטול כדין - אם לאו?

 

55.      הצדדים חלוקים על השאלה באם ההודעה על ביטול ההסכם ששיגר התובע ביום 30.5.06 לנתבעות מהווה הודעת ביטול הסכם כדין.

 

56.      אין חולק כי מתוך 9 פריטי ההזמנה בוצעו ונתלו הפריטים מס` 1 - 8, לאמור, התקנת התמונות ותלייתן, 36 במספר. מלים אחרות, רוב רובה של העבודה בוצע, למעט ציור הקיר.

 

57.      ציור הקיר תומחר ע"י המכללה ואימג`ינג בסכום כספי בשיעור של 20% בלבד מדמי ההזמנה, דבר שהיה מקובל אף על התובע, אשר דרש במכתבו מ – 6.3.06 לקבל התשלום עבור 80% מהעבודה בלא שחלק מעולם על ההפרדה ל – 80% ול – 20% הנותרים.

 

58.      משכך, עולה כי לא היה מקום למשלוח ההודעה על ביטולו של החוזה ועל הדרישה להשבת כל שסופק, וביטולו היה, איפוא, שלא כדין.

 

59.      עוד יצויין כי אין מדובר בהפרה יסודית, שכן ציור הקיר היווה חלק זעום, יחסית, מהיקף ההזמנה, אשר סביר להניח שגם בהעדרו היה נכרת הסכם אספקת תמונות הקישוט, 36 במניין, והתובע עצמו לא הודיע על גריעתו כליל מהיקף העבודה, אלא על איחור במסירתו.

 

60.      קובעים לעניין זה סעיפים 6 ו- 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, כדלקמן:

 

                         "6. הגדרה

לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.

 

 

 

                       7. הזכות לביטול

                        (א)   הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה

                         היתה יסודית.

                         (ב)   היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע

                    לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה

             לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.

(ג)       ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו."

 

61.      לעניין זה נקבע בע"א 8741/01 ICRO BALANCED PRODUCTS נ` תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2), 171 , 176-177 (2003), כדלקמן:

 

"חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) מבחין בין הפרה יסודית של הסכם לבין הפרה שאינה יסודית. זו הראשונה, מקנה זכות לנפגע לבטל את החוזה בלא מתן ארכה, ואילו השנייה מכפיפה את זכות הביטול למתן ארכה שלא נוצלה על-ידי המפר (וכן לסייג הצדק)....
"הפרה יסודית" - על-פי סעיף 6 לחוק התרופות - היא "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית" (ראו גם ג` שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 547). לאמור - סיווג הפרה כהפרה יסודית מסתברת נעשה על-פי מבחן אובייקטיבי של סבירות. מבחן זה משמעו מעין "שחזור" מעשיו של האדם הסביר - האם היה מתקשר בחוזה לו? ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה...

כאשר בהפרה יסודית מוסכמת עסקינן, לעומת זאת, אין היא נבחנת בהכרח על-פי סבירותה.

 

אלא שגם מקום בו הסכימו צדדים לחוזה כי הפרה מסוימת תהא יסודית, יכול וזו תלבש מחלצות של הפרה שאינה יסודית. כך נפסק, כי לאור האמור בסעיף 8 לחוק התרופות, עשוי חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול בגין הפרה יסודית להצריך מתן אורכה. בהקשר זה העיר הנשיא א` ברק:


"איננו קובעים כי עם חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול בגין הפרה יסודית, הופכת ההפרה ללא יסודית. כל שנקבע על ידינו הוא, שבדומה להפרה הלא יסודית, גם במקרה של הפרה יסודית, נדרש מתן אורכה, ובלבד שהודעת הביטול ניתנה בחלוף הזמן הסביר מאז שנודע לנפגע על ההפרה" (רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ` עיריית מעלה אדומים (תק-על 75 (3)2002)).


כלומר: משחלף זמן סביר מאז היוודע דבר ההפרה היסודית, והנפגע לא שיגר הודעת ביטול - אין ההפרה הופכת להפרה שאינה יסודית. עם זאת, מקבלת ההפרה היסודית את אחת מתכונותיה של הפרה לא-יסודית, קרי - הצורך במתן אורכה עובר למתן הודעת ביטול.


6.בפרשה אחרת הובעה הדעה, כי בנסיבות מסוימות עשויה הפרה אשר הוסכם לגביה כי היא יסודית, להפוך - מכוח התנהגות הצדדים - להפרה שאינה יסודית:

ההשהייה הממושכת בנקיטת אמצעים כלשהם בעקבות האיחור בתשלום יתרת המחיר מעידה על כך כי המשיב פסק מלראות באיחור זה משום הפרה יסודית... מבחינה עקרונית, התנהגותו של הצד התמים במהלך ביצוע החוזה עשויה להפוך תנייה יסודית מוסכמת לתנייה לא-יסודית. כך, אי-עמידה ממושכת על ביצוע זכות חוזית במועדה הנקוב עשויה ליצור את הרושם, בעיני כל משקיף, כי האיחור אינו עוד בבחינת הפרה היורדת לשורש העסקה. כפי שהעברת זמן בלתי סביר לאחר מתן ארכה מבטלת את זכות הביטול על-פי ארכה זו, כך יש בכוחו של חלוף הזמן להפוך את מהותה של ההפרה עצמה מיסודית ללא-יסודית"...

על-פי גישה זו, יש והפרה יסודית נוטלת לעצמה, בחלוף הזמן, את מלוא תכונותיה של ההפרה הלא-יסודית. נראה, כי בפועל השוני העיקרי בין שני המסלולים הוא בתחולתו של סייג הצדק הקבוע בסעיף 7(ב) לחוק התרופות. סייג הצדק חל אך ורק אם ההפרה מסווגת כהפרה שאינה יסודית."

 

 

(ההדגשה אינה במקור- ח.י.).

 

 

עוד ראה ע"א 207/76 מילק נחמן הרשקו נ` יעקב וכטר, פ"ד לא(2),85 89-90 (1977), כדלקמן:


"בהעדר גילוי-דעת בהסכם גופו, כיצד קובעים עתה, לפי סעיף 6 לחוק התרופות, אם הפרה של תניה, זו או אחרת, מהווה הפרת ההסכם גופו? (אם לנקוט בלשונו של פרופ` א` ידין בחיבורו חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1978, סעיף 27, ע` 55 - "יסודיות מסתברת"). בהתאם לפירוש שנתנה ההלכה לסעיף זה המבחן שלפיו קובעים "יסודיות מסתברת", הוא רצונו המשוער של האדם הסביר הניצב בנעלי הנפגע וחוזה מראש בשעת ההתקשרות את ההפרה על תוצאותיה."

 

וכן ראה ע"א 594/75 חיים ג`רבי נ` יפה הייבלום, פ"ד ל(2), 673 , 679-680,כדלקמן:


"הפרה" - לפי סעיף 1 לחוק היא מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. משהופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה וזכאי הוא לפיצויים בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן (סעיף 2 לחוק). משמע, כי אם מסתבר כי מעשהו או מחדלו של צד לחוזה עולה כדי הפרת ההתחייבויות המנויות בחוזה - זכאי הצד לחוזה, הרואה עצמו נפגע, לב טל את החוזה. דרכי ביטול החוזה בשל הפרתו מותוות בסימן ב` לחוק : החוק מאבחן בין הביטול של החוזה, כאשר מדובר בהפרה יסודית כהגדרתה בסעיף 6 שבו, לבין ביטולו בעקבות הפרה לא-יסודית. כאשר בהפרה יסודית המדובר, זכאי הנפגע לבטל את החוזה על-אתר, אך זאת בתנאי שההודעה נמסרת תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה. היתה ההפרה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה רק לאחר שנתן למפר תחילה ארכה לקיומו של החוזה, והחוזה לא קויים גם תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. אולם גם אם ניתנה ארכה והחוזה לא קויים, יכול המפר להעלות את הטענה כי בנסיבות הענין יהיה ביטולו של החוזה בלתי-צודק. טענה כאמור לא תישמע אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת-הביטול.


צד לחוזה יכול לבטלו גם אם טרם הופר על-ידי הצד השני: אם גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיימו או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לבטל את החוזה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה (סעיף 17 לחוק). אך מובן הוא כי גם לענין זה שרירה וקיימת האבחנה - בדבר דרכי ביטול - בין הפרה יסודית לבין הפרה לא-יסודית."

 

62.      במקרה שבפנינו, כאמור, החוזה קויים כמעט בשלמותו, ולא היתה עילה להודיע על ביטולו לאחר קבלת עבודת הקישוט כמעט בשלמותה, ולאחר תשלום קצוב ומוסכם בשיעור 80% עד לאספקת ציור הקיר, וזאת בהסכמה מלאה של הצדדים למתן התשלום, לאמור, המכללה, אימג`ינג והתובע, שדרש מפורשות תשלום זה במכתבו מיום 6.3.06, בציינו כי "אין לקשור" התשלום עבור הפריטים לציור הקיר.

            ועוד, על פי סעיף 7 (ג`) לחוק דנן הרי שמקום שהחוזה ניתן להפרדה לחלקים, ואחד החלקים הופר הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לביטולו אלא כדי החלק אשר הופר.

 

63.      בין סוגי החוזים נמנה "חוזה למכירת כמה מיטלטלין, כאשר נקבע מחיר נפרד לכל אחד מהם או כאשר ניתן לייחס חלק מהמחיר החוזי לכל פריט". 

(ראה: פרופ` גבריאלה שלו "דיני חוזים" עמ` 270 (תש"ן)).

 

            בענייננו, ניתן להפריד בין חלק אחד של החוזה, המתייחס לפריטים 1 – 8 לבין החלק הנוסף של החוזה המתייחס לציור הקיר, פריט 9.

 

            מאחר שהצילומים סופקו והותקנו והתמורה בגינם שולמה במלואה, אין התובע זכאי לבטל את החוזה במלואו בגין הפרת החלק השני של החוזה ולפיכך, ביטול החוזה כולו, הינו שלא כדין.

             

64.      לאור אלה, ראוי לקבוע כי החוזה קויים בחלקו הקצוב והמוסכם, תוך הסכמה בין התובע אשר דרש וגבה דמי ה – 80% לבין הנתבעות, ששלמו סכום זה על אתר, ואין עילה ביד התובע לביטולו של הסכם ההזמנה.

 

 

 

 

אי אספקת ציור הקיר

 

65.      התקלה באספקת עבודת קישוט המכללה בשלמותה נבעה מאי אספקה של ציור הקיר, שאלמלא סופק, לא היתה עולה עסקה זעירה זו, יחסית, על שרטון, והצדדים לא היו נזקקים לפנייה לערכאות לשם השלמתה.

 

66.      התובע פנה במכתב למר וידל ממכללת דרבי ביום 6.3.06 והודיעו, באופן

חד צדדי, כי ציור הקיר לא יסופק בצוותא חדא עם העבודות נשוא פריטים מס` 8 – 1 מן ההזמנה, אלא יסופק "מרצון טוב בלבד", כשישוב הצייר מר כהן מחוץ לארץ, תוך צפי שרק בחודשים יולי – אוגוסט 2006 יסופק.

 

 

67.      להלן נוסח מכתבו זה, בחלקו הרלבנטי:

 

"כידוע לך ההזמנה הנ"ל, סעיפים 8 – 1, בוצעו במלואם ויש לשלם את התשלום מיידית, לפני תנאי ההזמנה, על פי ההזמנה הנ"ל. אין לקשור את התשלום עם ביצוע סעיף 9, שבא מרצון טוב בלבד, היינו קיום הבטחות של הצדדים אחד מול השני.

 

ובנוסף ולצורך הבהרה:

לגבי סעיף 9, אנו עומדים מאחוריו והוא יתבצע לפי ההבנות ורוח הדברים שהועלו עם דוד כהן הצייר. ברצוני להדגיש, כי עניין פרוייקט הציור הוא ברוח ההבנות עם הצייר, (גם כפוף להבטחה שלכם לערוך לו תערוכת יחיד) מאחר ורק הוא יכול לבצע פרוייקט מסוג זה.

 

להזכירך, מימון של כל החומרים כפי שידרשו, יעשו על ידך, והביצוע ע"י דוד בזמן הנוח לו, כך שלא יפגע בעבודה השוטפת שלו. לידיעתך, על פי הלו"ז של דוד, חודש מרץ הוא חודש עמוס מבחינתו. באפריל הוא בחו"ל ובמאי עם שובו יוכל להתפנות לפרוייקט. הערכה גסה ובלתי מחייבת היא כי סיום הפרוייקט יהיה תוך 5 – 3 חודשים מיום ההתחלה. היינו, יש סיכוי שביולי אוגוסט הפרוייקט יסתיים. מבחינתו, ההבטחה שלכם היא לקיום תערוכת יחיד שלו במתחם דרבי, עם הזמנת מבקרים...".        


            (ראה: נספח 4 ל – נ/8; ההדגשות אינן במקור – ח.י.).

 

68.      משמע, התובע, בהכלילו את עבודת ציור הקיר בהזמנת הרכש הציג בפני מכללת דרבי מצג שווא, על פיו תסופק העבודה בשלמותה, עד יום 15.2.06, לרבות ציור הקיר, או במועד סמוך לו, שיהא לו קשר סביר למועד ההספקה, שכן מטרת העבודה ותכליתה היו קישוט המכללה.

 

69.      התובע גורס כי יש לגלות פנים במילים "ציור קיר ענק למשרדי ההנהלה בכפוף להבנות שהושגו עם הצייר דוד כהן" - כאילו חלק זה אינו כשאר פריטי ההזמנה מס` 8 – 1 באשר לתמחור, אולם נראה הוא כי בסיפא להזמנה צויין כי מועד ההספקה הינו לפריטים 8 – 1, בעוד שלגבי פריט 9 לא צויין כן, משמע, הצדדים סייגו מועד אספקתו ותו לא.

 

70.      ייתכן שהתובע מיהר להסכים, בשם מר כהן, אודות מועד האספקה, ברם, בדיעבד נתקל באי הסכמת מר כהן למסרו במועד, וייתכן שאף נתקל בסירובו לבצע העבודה עבור תמחור בסך של 1,359 ₪ בצירוף דמי מע"מ בלבד, אותו התחייב התובע לשלם לצייר.

           

(ראה: מכתב נ/4 מיום 2.5.07 מב"כ התובע לב"כ הנתבעת מס` 1).

 

71.      ועוד, בחקירתו הנגדית השיב התובע אודות אי - אספקת ציור הקיר במועד המוסכם במילים אלה:

 

"ש.     נכון שאתה הודעת לדרבי שדוד כהן לא מוכן לבצע את הציור? הוא גם העיד שהוא לא מוכן לבצע את הציור.

 ת.      דוד כהן.

 ש.     את הציור קיר.

 ת.      מאחר ושהסתבר שדרבי לא עומדת לשלם את מלוא הסכום ואני יידעתי את כל העובדים בעניין הזה, אני בהחלט גם אמרתי לדוד כהן. אני מניח, אני לא זוכר בדיוק את המעמד, אבל יכול להיות שהזכרתי לו שדוד כהן לא מוכן לצייר. הוא באמתלא היה מוכן לצייר את הציור קיר ללא תמורה. אני מדבר על הפרוייקט של הצילומים כי הסיכום איתו מראש היה.

ש.       כמה היית חייב לו, 500 שקל או 500 דולר כמו שהוא אומר?

ת.        למיטב זכרוני הוא קיבל 300 דולר, ולמיטב זכרוני כולם קיבלו 70% מהסכום המקורי שהיה מגיע להם, שמדובר בעצם.

ש.       כמה כסף היה חסר לדוד כהן לקבל את הכל?

ת.        30% מ -, בסביבות 100 דולר, 100 דולר פלוס, כן, משהו כזה".

 

            (ראה: פרוטוקול עמ` 33 שורות 25-14 ובעמ` 34 שורות 2-1).

 

72.      עולה מאלה, כי החסר בתשלום לצייר היה בסכום צנוע של כמאה דולר, אשר, לטעמי, אך מלאכותי הוא לתלות בו הקולר לסירוב הצייר לצייר ציור הקיר, מה גם שהתובע יכול היה, כמובן, ליתן לו סכום פעוט זה מהתשלום שקיבל על פי חלוקת הכסף לציירים אשר ערך.

 

73.      אף במכתב מוקדם להזמנה מיום 25.12.05, אשר נשלח ע"י התובע למר וידל כחלק מן המשא ומתן, ציין התובע "מחיר העסקה הוא 11,000 דולר, מועד הספקה והתקנה עד ליום 20.1.06."

 

            (ראה: נ/6).

 

74.      מילים אחרות, התובע התחייב למסור העבודה עד ליום 15.2.06, ולמצער, בקירוב לו, ובכך הציג, כאמור, מצג שווא בפני המכללה, העולה כדי העדר תם לב בכריתת חוזה ובקיומו, נוכח חזרתו מהתחייבותו במכתב דנן מיום 6.3.06.

 

75.      על פי סעיפים 12 ו – 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, על המתקשר בחוזה לקיים משא ומתן לכריתת חוזה בדרך מקובלת ובתם לב וכן לבצעו בתם לב, עקרונות שהתובע לא קיימם בהתנהגותו כלפי הנתבעות.

 

            לעניין זה נקבע בע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ` זלמה וינבלט, תק-על 2007(3), 4539 (2007), כדלקמן:

 

"החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) של החוק הנ"ל, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו."

 

 

עוד ראה: ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ` עיריית הרצליה, תק-על 2007(4), 3072 (2007), כדלקמן:

 

"עקרון תום הלב – כעקרון כללי – מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר". גרימת עיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה עשויה להוות חוסר תום לב בקיום חוזה והפרה של החוזה. אין הכרח בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זו. ודוק: לא עצם היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה בחוזה מהווה חוסר תום לב. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני."

 

וכן ראה: ע"א  8817/02 , קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ` צבי עצמון ז"ל, תק-על 2008(1), 5290 (2008), כדלקמן:

 

"סעיף 12 לחוק החוזים מחייב את הצדדים למשא ומתן לקראת כריתת חוזה לנהוג זה כלפי זה בדרך מקובלת ובתום לב. החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן אינה דורשת אמנם מהצדדים למשא ומתן החוזי להתעלם מהאינטרס האישי שלהם, אך היא מחייבת אותם לנהוג ביושר ובהגינות כלפי שותפיהם למשא ומתן. פעמים רבות מוצאת החובה לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב את ביטויה בהטלת חובה על צד אחד למשא ומתן לגלות עובדות מסוימות לצד שעמו הוא מנהל את המשא ומתן. חובה זו היא חובה אקטיבית והיא תוטל ביחס לעובדות, שעל-פי הנסיבות ניתן היה לצפות שהאדם המנהל את המשא ומתן, יגלה אותן לצד שכנגד. חובת הגילוי של פרטים מהותיים היא חובה שקמה בשגרה ואינה מותנית בקיום יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים למשא ומתן; אם כי היקף החובה תלוי גם במהות היחסים שבין הצדדים למשא ומתן, וככל שקיימים ביניהם יחסי אמון משמעותיים יותר כך יגבר היקף החובה."

 

76.      ברי הוא כי התובע לא נתכוון, מלכתחילה, שלא למסור העבודה בשלמות, אלא שלא הצליח "לרתום" את הצייר מר כהן למשימה, ובדיעבד, התברר כי נתחייב לריק בשמו של הצייר בלא לבדוק, כדבעי, יכולתו והסכמתו לתנאי החוזה. 

 

77.      הצייר מר כהן עצמו העיד בפני בעניין זה כדלהלן:

 

"ת.     הציור קיר הובטח שאני, לא ציור קיר, זה פרוייקט של אלפי דולרים. דובר בין 3 ל – 5 אלף דולר, וזה על בדים גדולים. זה משהו ענק. התבקשתי לעשות את זה, זה היה מן שיחה, אבל מה שסגר איתו בהסכם.

                        ש.       למה לא ביצעת את ציור הקיר בסופו של דבר?

                         ת.       זה לא היה סגור. העניין לא היה סגור מבחינת הסכם.

הפרוייקט עצמו לא נגמר ועוד לא הגענו לדבר על העניין.

חוץ מה יש על זה הרבה אלפי דולרים של הוצאות.

 

                        ...

 

                        ש.       כמה הוא התחייב לשלם לך ?

ת.       היה בהתחלה מן הסכם בינינו שיהיה 1,000 דולר, בסוף הוא נתן לי 300 והבטיח לי עוד 500, שבסוף ויתרתי רק שיעזוב אותי.

ש.      אז אם מתי יקירה טוען בתצהירו שלו שהוא היה צריך לשלם לך רק 1,300 שקל, הוא משקר?

ת.       כן.

 

...

 

ש.      את הציור הענקי הזה הודעת שלא תבצע?

ת.       בוודאי כי עוד לא סוכם כלום."

 

(ראה: פרוטוקול עמ` 4 שורות 1-3 ושורה 23; עמ` 5 שורות 1–5 ושורות 23-25, עמ` 6 שורות 1-3 ו – 10-11).

 

עולה מאלה, הצייר מודה כי התמחור של חלקו בעבודה נמוך היה, כפי שקבעו התובע, והוא ציפה לסכום שבין 3,000 דולר ל - 5,000 דולר, סכום הרחוק בהרבה מתמחור התובע.

 

78.      ועוד, התובע מעמיד הדברים, כאילו סירוב הצייר נבע, כביכול, מכך שנודע לו כי המכללה אינה משלמת מלוא דמי ההזמנה, אולם המכללה הודיעה כל העת כי תשלים דמי ההזמנה עם אספקתה בשלמות, וייאמר דכאן כי נהגה באופן הוגן שעה שלא עיכבה דמי ההזמנה שבוצעה ולא הלינה תשלום הפריטים מס` 1 – 8 והיתנתה אותו בהשלמת מכלול העבודה.

 

79.      התובע שלח באמצעות בא כוחו מכתב למכללת דרבי מיום 19.6.06 על פיו מבטל הוא את הסכם ההזמנה, ודורש החזר התמונות שסופקו, אולם בנסיבות אלה, בהן האשם לאי אספקת ציור הקיר רובץ לפתחו, שכן לא השכיל בעת חתימת ההזמנה לקבל הסכמות מקבילות מן הצייר, אין מקום לקבל כי קמה לו הזכות לדרוש ביטול ההסכם מטעמו או לבקש השבה של מה שקיבלה המכללה.

 

מעמדה של אימג`ינג

 

80.      אימג`ינג ביצעה העבודה, לבקשת התובע, כשחשבונית הוצאה על שמה לגבי העבודה, לדרישתו, כשהוא מקבל ממנה תלוש שכר בלבד, וזאת על פי טעמים השמורים עם התובע בלבד.

 

81.      העבודה בוצעה בשלמותה ע"י אימג`ינג, ועל כן בדין סוכם בינה לבין המכללה, אף לאור דרישת התובע, כי זו תקבל השכר המוסכם מן המכללה בשיעור של 80%, כפי שתימחר אותה בעבר התובע עצמו, ועל כן אין כל עילה מבוססת או טרוניה של ממש כלפי זו.

 

82.      אימג`ינג היוותה צינור לקבלת הכספים, איפוא, לדרישת התובע, ולא נהיר או ברור מדוע נגררה לדיון דכאן, שלא בטובתה, שעה שביצעה חלק עבודתה המוסכם, לשביעות רצון המכללה, כפי שהעיד נציגה מר מאיר וידל.

 

83.      יתר על כן, התובע קיבל מאימג`ינג כל שמגיע לו, בשלמות, לאחר ניכוי חלקה בסך של 10,356 ₪ בצירוף דמי מע"מ, סכום שאינו שנוי במחלוקת, לאמור, קיבל הסך של 29,399 ₪, ואף מטעם זה אין כל טענה מוצדקת אל זו.

 

84.      אם חילק התובע הכספים שקיבל תוך העדפת עצמו, בלקחו חלקו בשלמות, תוך אי כיבוד חלוקת הסכומים, הזעומים, יחסית, קודם כל לציירים, הרי שנהג, כביטוי מר אורי רגב, מנהל אימג`ינג, "בעזות מצח לא מבוטלת".

 

85.      יכול היה לדחות השלמת עמלתו לעצמו לאחר השלמת הפרוייקט, או, למצער, להוסיף עוד על חלקם של הציירים וממסגר התמונות על סך 70% שקיבלו, תוך המעטה בחלקו שלו, אולם לא כך נהג, שוב, מן הטעמים השמורים עימו, ויתר על כן, נהג בהעדר תם לב אף כלפי הציירים שברשימתו.

 

86.      על כן, לאור אלה, אין לו להלין על כך שאימג`ינג הסכימה לקבל רק 80% מדמי ההזמנה אלא יכול הוא להלין על עצמו כי חילק הכספים בחסר לציירים ולממסגר התמונות, דבר שהיה לאל ידו לתקן.

 

הדרישה למתן פיצוי בגין הטענה לזכויות יוצרים

 

87.      התובע גורס כי יש לקבוע לו פיצוי על פי חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, בסכום של בין 10,000 ₪ ל – 20,000 ₪, ובעבור 36 יצירות ומניעת רווח באינטרנט הסך של 720,000 ₪, אשר העמידו לצורך תביעתו על סך של 500,000 ₪.

 

88.      על פי כתב ההזמנה, סיפק התובע למכללה העתק תמונות של ציירים שמסרו בידיו זכויות יוצרים בחלק מתמונותיהם, תמורת תשלום שקיבל מאימג`ינג לידו. משאספקה זו בוצעה במסגרת הסכם ההזמנה עליו חתום התובע ומשקיבל השכר המוסכם עבור פריטים מס` 1 – 8, הרי שקישוטי הקיר נתלו והותקנו כדין, ואין לתובע כל יסוד משפטי של ממש לטענה בעניין זה.

 

89.      עוד אוסיף, כי לטעמי, כשעסקינן בעסקת יסוד כה צנועה בסכום כולל של כ – 51,000 ₪ אשר הסכום הנתבע ריאלית להשלמתה הוא כ – 12,000 ₪ הימנה, נראה הדבר מלאכותי ונועד אך ורק ל"ניפוח" התביעה ותו לא.

 

 

סיכומו של דבר

 

90.      ממכלול הראיות עולה כי הנתבעות שילמו לתובע עבור חלק העבודה אשר בוצע, ולו היה מסופק אף ציור הקיר המעוגן בהזמנה, היתה מכללת דרבי משלמת דמי ההזמנה כולה, כפי שחזרה והתחייבה.

 

91.      אי אספקת ציור הקיר נעוץ בכשל בהתקשרותו החוזית של התובע עם המכללה שעה שלא ווידא באיזה מועד ובאלו תנאים כספיים יאות הצייר לבצע חלק עבודתו שלו.

 

92.      לאור אלה, נדחית התביעה.

 

93.      התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ בתוספת דמי מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

94.      הודעת הצד השלישי ששלחה אימג`ינג למכללת דרבי נדחית, איפוא, ללא צו להוצאות.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

ניתן היום 6.1.06, בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                               

חנה ינון, שופטת

קלדנית: תמי

 



06/01/2009



חדשות
ישראל  | יצוגית נגד מראות אימג' בגין הונאה וסחיטה  
ישראל  | ויקיפדיה ישראל פועלת למען שינוי חוק זכויות יוצרים  
אנגליה  | גלריית הפורטרטים הלאומית שוקלת לתבוע אדם שפירסם תמונותיה בוויקיפדיה  

מאמרים
ישראל  | המפר ה``תמים``! או ה``מיתמם``?  
ארצות הברית  | פורצי ה- PlayStation 3 נתבעים על-ידי חברת סוני  
בינלאומי  | הפיראטים מגלים אתרים חדשים  

פסיקה
ישראל  | א 9080/07 (מחוזי ירושלים), כהן מזל (מולי) נ` סולומון סויסה שמעון ואח`  
ישראל  | א 18571/08 (שלום ירושלים) גליה גוטמן נ` בריזה עולם של מטיילים בע``מ  
ישראל  | ת.א 4291-05-08 (שלום טבריה) אייל יוסף נ` חברת בית וגן בע``מ ואח`  

חקיקה
ישראל  | חוק זכות יוצרים, התשס``ח – 2007  
ישראל  | הצעת חוק זכות יוצרים (מדיה דיגיטאלית), התשס``ו-2006  
ארצות הברית  | חוק בידור המשפחה וזכויות היוצרים 2005  

מקורות מקוונים
ישראל  | גנקו הפקות  
ישראל  | המקור-עמותה ישראלית לקוד מקור פתוח ותוכנה חופשית  
אנגליה  | שירות זכויות היוצרים הבריטי - רישום זכויות יוצרים  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019