מאגר ביומטרי ועניין תעודות זהות חכמות או תעודות זהות ביומטריות הפכו למונח חם מאוד בתקופה האחרונה. הכל החל כאשר הונחה הצעת חוק מאגר ביומטרי לפתחה של הכנסת. החוק הוצע לראשונה בחודש יוני 2008, כיוזמה של שר הפנים דאז מאיר שטרית. תזכיר חוק המאגר הביומטרי , בשמו המלא חוק "תעודת זהות, מסמך נסיעה ומאגר מידע ביומטריים", מציע להקים מאגר מידע של תמונות וטביעות אצבע של כלל תושבי המדינה.

 

תכלית המאגר היא להקשות על יצירה ושימוש בתעודות זהות ודרכונים מזויפים. ייעוד נוסף של החוק הוא לתרום לגילוי, חקירה ומניעת פשעים וטרור.

מאגרי מידע הכוללים פרטים פיסיולוגיים מזהים של אזרחים קיימים במדינות שונות בעולם דוגמת סין וארצות הברית . דרכונים ביומטריים מצויים כבר היום בשימוש בארצות הברית ובאירופה.

 
על אף היתרונות הגלויים ויישור הקו עם מספר מדינות מהמתקדמות בעולם, המשתמעים מחוק המאגר הביומטרי, הקמת מאגר ביומטרי שכזה טומנת בחובה גם סיכונים המעוררים חשש והתנגדות בציבור.

החשש העיקרי נובע מפגיעה פוטנציאלית בפרטיותם של האזרחים, שטביעות אצבעות שלהם ותמונותיהם יהיו זמינים לכל גורם שלטוני. לחשש זה נלווה ספק במוכנותה של מדינת ישראל לניהול המאגר המכיל מידע רגיש, שעלול ליפול לידיהם של גורמי פשיעה המפעילים אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, או לזלוג לרשת עקב טיפול רשלני. 

 

בשל סיבות אלו הצעת החוק מלווה מיום הצעתה במאבק אזרחי ער ואנו בדיני רשת עוקבים אחר ההתפתחויות בתחום זה.